חוק עידוד השקעות הון – כמה עובדים דרושים למפעל?
החוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"). מקנה לחברות ישראליות הטבות מס משמעותיות אשר מתבטאות הן בשיעור מס חברות מופחת והן בשיעור מס מופחת בחלוקת דיבידנד, בין אם כ"מפעל מועדף" או כ"מפעל טכנולוגי מועדף".
תנאי בסיסי לדרישת הטבות מכוח החוק הינו קיומו של "מפעל תעשייתי" בחברה. בהתאם להגדרה בחוק, "מפעל תעשייתי" יחשב כמפעל בישראל שעיקר פעילותו בשנת המס הינה פעילות ייצורית. בעניין זה, ייצור מוצרי תוכנה ופיתוח נחשב כפעילות ייצורית.
על כן, נראה כי חברה אשר עוסקת בפיתוח תוכנה תהיה זכאית להיחשב כמפעל תעשייתי לצורך ההגדרה בחוק. עם זאת, גישת רשות המסים לאורך השנים הייתה כי קיומו של מפעל תעשייתי מצריך כמות מינימלית של עובדי ייצור/פיתוח.
בעבר, עמדת רשות המסים הייתה כי מפעל תעשייתי צריך להעסיק לכל הפחות עשרה עובדי ייצור, אך בשנים האחרונות, עם שינוי אופי העבודה והתפתחות תעשיית ההייטק המודרנית והשונה מהמפעלים הקלאסיים אשר זכו להטבות בעבר, שינתה רשות המסים את גישתה, וכעת עמדתה היא כי במפעל תעשייתי יהיו לכל הפחות שלושה עובדי יצור/פיתוח (לפחות בכל הנוגע לתעשיית הייטק), ובתנאי שהם עובדים ממשרדי החברה.
עם זאת, יש לזכור כי בחוק אין כל דרישה לכמות מינימלית של עובדים. זאת ועוד, תיקון 73 לחוק שנכנס לתוקפו בינואר 2017, קבע הטבות ל"מפעל טכנולוגי מועדף". בהתייחסו לחברות שעיסוקם הוא טכנולוגי, על אף קביעת קריטריונים רבים לצורך זכאות להטבת מס של מפעל טכנולוגי מועדף, כולל התייחסות ספציפית לעובדים, המחוקק לא קבע כי יש לעמוד ברף מינימלי של עובדים על מנת להיות זכאי להטבות מכוח החוק.
גם פסיקות בתי המשפט בעניין זה חוו שינויים, כאשר בשנים האחרונות בתי המשפט בוחרים לתת את הדגש ל"לתמורות שחלו בתחומי הכלכלה, התעשיה, המסחר והתעסוקה" ולכך ש"התעשייה המודרנית שונה מהותית מהתעשייה המסורתית ויש ליתן את הדעת לעובדה זו. בית המשפט העליון ציין, כי הפסיקה הביעה גמישות מסוימת ביחס להגדרת "מפעל תעשייתי"".
בפסק דין שניתן בשנת 2018, קבע בית המשפט המחוזי כי אופייה של התעשייה המודרנית מצדיק עמדה לפיה לשם קיומו של מפעל תעשייתי די במספר עובדים קטן יחסית. עם זאת, בנסיבות פס"ד כאשר המייסדים לא משכו שכר מהחברה, ובמקביל לפיתוח התוכנה עבור החברה הם עסקו בעבודות נוספות, בית המשפט קבע כי אין לראות בחברה ככזו שמעסיקה עובדים ועל כן שלל את זכאותה להטבות.
לטעמנו, ניתן לחלוק על עמדה זו של בית המשפט הנכבד, שכן בחלק מהמקרים מדובר בפרט טכני ותו לא. ניתן להדגים זאת באמצעות מקרה בו חברה חדשה, ולה חמישה בעלי מניות, אשר בפועל עובדים בחברה כעובדי יצור ופיתוח, אך אינם מושכים משכורת מהחברה, בין אם זה בגין העדפתם למשוך את רווחיהם כדיבידנד ולא כשכר, או בין אם זה בגין היות והחברה בתחילת דרכה והם אינם רוצים לרוקן את קופתה בשוטף. בהתאם לעמדה שהציג בית המשפט, חברה כאמור לא תהיה זכאית להטבות מכוח החוק, שכן אין לה אף לא "מועסק" אחד בשכר. ברור כי מדובר באבסורד וכי לא זו הייתה כוונתו של בית המשפט ובוודאי לא של המחוקק.
לכן לעמדתנו יש לבחון כל מקרה לגופו. כך למשל במצב המתואר יש לבחון האם ישנם גורמים אשר עובדים ופועלים בעבור החברה, גם אם אינם "עובדים" בשכר. כמו כן, יתכנו מקרים נוספים אותם יש לבחון ובהחלט יתכן כי ניתן יהיה לדרוש הטבות מכוח החוק גם כאשר אינה "מעסיקה" עובדים כלל, וגם כאשר הפיתוח מבוצע מבלי שלחברה קיימים משרדים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות אל עו"ד (רו"ח) שחר שטראוס או אל עו"ד רו"ח ארז חגי ממשרדנו.
מטרת מזכר זה הינה להביא לידיעתכם מידע כללי בנושאים שונים. הוראות החוק עצמן מורכבות יותר וכוללות חריגים נוספים. בהתאם, אין ליישם את האמור במזכר זה מבלי להיוועץ בגורם מקצועי מתאים.
הצטרפו לניוזלטר שלנו