ניכוי הוצאות גיבוש לעובדים – פסיקות חדשות
הפסיקה של בתי הדין לעבודה בשנים האחרונות מלמדת על מגמה להכיר באירועי גיבוש חברתי לעובדים כבעלי תרומה ניכרת לרווחתו העסקית של המעסיק בשל תחושת הלכידות של העובדים, יצירת "גאוות יחידה", והגברת המוטיבציה וההזדהות של העובדים עם מקום העבודה.
באפריל 2018, פרסמה רשות המיסים הנחיה אשר מכירה באירועי גיבוש צורך עסקי ממשי שיש בו לתרום לטובת המעסיק, כך שלא נדרש לזקוף שווי לעובדים, אולם קובעת מספר תנאים מחמירים, אשר רק בהתקיימם יראו באירוע ככזה שבו טובת המעביד גוברת על טובת העובד, ובהתאם לא ידרש לזקוף שווי לעובדים. כך למשל, העובדים לא רשאים לצרף בן/ת זוג לאירוע הגיבוש, הפעילות צריכה להיערך בישראל במהלך שבוע העבודה ועלותה מוגבלת לסכומים הנקובים בהנחיה.
לאחרונה התפרסם פסק דין חדש של בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל (ת"א) 10162-11-20 שקל ושות' עורכי דין נ' המוסד לביטוח לאומי), שם נדרש בית הדין להכריע בשאלה האם התובעת היא "הנהנה העיקרי" מקיום אירועי הגיבוש. באותו עניין, אירועי הגיבוש נערכו בחו"ל במהלך סוף השבוע, וכללו פעילויות גיבוש משותפות לכלל העובדים אולם ללא הרצאה מקצועית. על אף כי בית הדין מכיר באינטרס העסקי המובהק של המעסיק לקיים פעילות גיבוש, ובחשיבות פעילויות הגיבוש להצלחתו העסקית של המעסיק, בית הדין קבע כי יש לזקוף שווי לעובדים היות והעובדים הפיקו הנאה לא מבוטלת מהפעילות.
נבהיר כי איננו מבינים את טיעוני בית הדין. מצד אחד, בית הדין איננו שולל את מהות ההנחיה של רשות המסים הקובעת כי ניתן לראות בפעילות גיבוש כטובת מעביד שלא נדרש לזקוף שווי בגינה, ואף קובע שלא נדרש לעמוד בכל המבחנים המחמירים שנקבעו בהנחיה. מצד שני, בית הדין מציין כי קביעות קודמות של בית דין אזורי לעבודה, לפיהן לא נדרש לזקוף שווי בגין פעילות גיבוש מובהקת, אינן מחייבות אותו, ואין זה ברור כלל כיצד והאם ניתן להוכיח כי העובדים הפיקו הנאה לא מבוטלת מפעילות הגיבוש.
נציין כי למיטב ידיעתנו גם עובדי מדינה מקיימים פעילויות גיבוש הכוללות לינה, אשר אינן עומדות במבחנים שקבע בית הדין, וחלקן אף לא עומדות בכל הוראות ההנחיה, וזאת ללא זקיפת שווי לעובדים.
התובעת ערערה על תוצאת פסק הדין, ואנו מאמינים כי ייתכן וקביעות בית הדין ישתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, או לכל הפחות יובהרו.
אל מול עמדה זו, עומדת פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון בעניינה של איתוראן ספורט קרית שמונה, שם הוצע מבחן עזר לאיתור הטבות לעובדים אשר חייבות בזקיפת שווי, והוא: האם ההטבה חוסכת לעובד הוצאות שהעובד היה מוציא ממילא. ככלל, נקבע כי יראו בהוצאות לצורך גיבוש חברתי של עובדים כהוצאות שמשרתות את המעביד, שכן אמנם אירועי גיבוש גורמים לעובדים הנאה מסוימת, אולם הם נערכים במסגרת העבודה וצרכיה. על כן, לא ניתן לקבוע כי אירועי גיבוש חוסכים לעובדים הוצאות שהעובדים היו מוציאים בלאו הכי. עוד הדגיש בית המשפט כי כאשר סוג ואופי פעילות הגיבוש מוכתב לעובדים על ידי המעסיק, ללא הותרת הבחירה החופשית בידם, הרי שאין לראות בהוצאה כ"טובת הנאה" לעובד. פסק הדין אמנם דן באירועי גיבוש יומים שנערכו בישראל, אולם אנו בדעה כי יישום המבחנים נדרש להיות זהה גם בפעילויות גיבוש אחרות.
אנו מצטרפים לעמדת בית המשפט העליון וסבורים כי בית הדין האזורי לעבודה שגה בקביעתו הגורפת, שכן קיימים מקרים בהם המעביד הוא הנהנה העיקרי מקיום אירוע גיבוש לעובדים גם אם הפיק העובד הנאה מסוימת, ולא נחסכו לעובד הוצאות שהיה מוציא ממילא.
נציין כי משרדנו מנהל בימים אלו מספר הליכים משפטיים בגין פעילויות גיבוש אשר אינן עומדות בהוראות ההנחיה.
לפרטים נוספים ניתן לפנות אל עו"ד (רו"ח) שחר שטראוס או אל עו"ד שירן פולישוק ממשרדנו.
הצטרפו לניוזלטר שלנו